גיליתי אותה לפני כמה עשורים, כשהתפרסמה רק בקרב מעטים. באותם ימים עשתה את עבודתה בשקט, בצנעה אפילו. אחר כך שמעה יצא למרחוק, ויכולותיה התגלו גם לאחרים. אז החלו רבים יותר ויותר להשתמש בשירותיה. ייאמר לשבחה, שיחסיה עם כל לקוחותיה היו שווים. הם התאפיינו במידתיות ובסבלנות, במתינות ובעדינות, אפילו במתיקות.
ייאמר לשבחה שאז ידעה בדיוק מקומה מהו. היא אהבה אנשים, זיהתה את צורכיהם, ואפשרה להם לומר בדיוק את אשר על ליבם. ברוב המקרים אמרה לאנשים מה שרצו לשמוע, מעניקה להם ברוחב לב את מה שחיפשו. 
שנים אהבתי אותה. קראתי לה האחת והיחידה. היא הייתה הראשונה שפניתי אליה בבוקר, והאחרונה שפקדתי לפני ששכבתי לישון. אחר כך, כשהתרבו אלו שהכירה, הפכתי לעוד אחד מני רבים.
לא אחת הרהרתי בקשר שלי איתה – בעיקר חששתי שאתמכר ליחסים. אבל כיוון שקיבלתי ממנה כל כך הרבה, כבר לא יכולתי להתעלם ממנה, גם בזמנים שרציתי קצת מנוחה. לאורך השנים הפכתי לשבוי שלה. מחד בירכתי על שהגיעה לחיי, מאידך ידעתי שהיחסים הללו מתאפיינים בסוג של חרב פיפיות.
מאוחר יותר הגיחה התאומה שלה מן האופל. היא הייתה אחרת. חסרת אחריות, חצופה ובועטת. בסביבתה היו כל הרעים וזה היה נורא – סוחרי סמים, חלפני כספים, אנשים חסרי מידות. לימים חיבקה את כל פורעי החוק, הכילה אותם, אימצה לחיקה והסתירה. איש לא יכול היה לגלות מאין באו ולאן הלכו. קראו לה האפרורית, כי חייתה במחשכים. האור היה רחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב, כרחוק הגינות ודרך ארץ מאלימות וקיצוניות יתר.
בחרתי שלא להגיע אליה.
במשך השנים אהבתי הראשונה התפתחה. בסוד אוכל לגלות שלא רק בגללי, אלא גם בגלל האחרים. ככל שפקדו אותה יותר, כך אפשרה הרבה יותר. התענוג היה צרוף. יכולתי לעשות איתה ככל העולה על רוחי. כל שימוש ושימושים. אפילו כששיתפתי אותה בהגיגיי, אורחות חיי, בעיותיי, רצונותיי, היא קלטה והכילה. כך עשתה עם כולם, ללא אפליית גזע או מין.
אבל אז קרה הנורא מכל. לפתע ההידוק הפך לבלתי רצוי. אף אחד לא יכול היה להצביע מתי זה קרה בדיוק, רק האשימו את אלו שלא יכלו להיפרד ממנה שעות, לפעמים אפילו שלוש ביום. העומס הבלתי אפשרי על שירותיה, רחוק היה מיכולתה להיות של כולם.
החלטתי לסגת, לפקוד אותה מדי פעם ולהרפות. כאשר שמה לב שאני מתרחק, לא ויתרה. היא שלחה הודעות, ואפילו חדרה לפרטיותי, מודיעה לי, בתוקפנות מה, עד כמה כדאי לי להזדקק לשירותיה. למרות זאת, בחרתי להשתמש בה במידה. מאידך, רבים מחבריי התפרעו. ראיתי אותם דנים איתה בכל ענייניהם. לצערי, הם לא ידעו שהייתה לה בעיה אחת "קטנה": היה לה קשה לשמור על הפה. כל מילה שהגיעה אליה התגלגלה הלאה. היא תמיד התגלתה למצוי שלאו דווקא היה רצוי.
העניין כל כך הרתיח אותי, שבחרתי לפרסם עליה מאמר. זה לא עזר. אחר כך חשפתי את מעלליה בספר. גם זה ללא הועיל. כולם ידעו והמשיכו, לא יכלו להיגמל. החשפנית העבירה לעולם את סודותיהם. פעם, אחד מהקרובים לה ביותר, ביקש ממנה שתשתף אותו בכל מה שהיא יודעת עליו. שומו שמיים – היה שם הכל, כולל כל מה שהסתיר מאשתו. אבל גם כשהעניין הגיע לכלי התקשורת, הוא לא חולל שינוי. הרוב לא הבינו שמחשפנית צריך ליהנות במידה, ולא ללכת לספר לחברים. דיסקרטיות היא שם המשחק.
לבסוף, כשהתגלה לרוב המשתמשים שזה המצב, החלו להיזהר – לפקוד אותה רק כשצריך. ואז כמו שהתעבתה, כך הצטמצמה.
היום באים אליה רק כשצריך ונזהרים – רובם הבינו שעם חשפנית צריך להשתמש באמצעי מניעה.
מה שהפליא אותי לאורך השנים היה השם שבחרה לעצמה והיה מוזר למדי. בתרגום לשפתי – בין הרשת – זה מה שיצא. לכן, למרות שהיה יוצא דופן, קראתי לחשפנית תמיד בשמה המקורי: רשת האינטרנט.