סיפורים קצרים

היא נולדה עגלגלה, ושקלה מעל ארבעה קילו. המיילדת צקצקה בלשונה כשראתה אותה לראשונה, ההורים התבוננו בתופעה בתדהמה. כזו תינוקת לא העלו כלל על דעתם. הם בדקו אם היו אנשים שמנים במשפחה. "כולם היו נורמטיביים," דיווחה הדודה הפולניה, שיזמה את העץ

"הגעתי," הבן מחייך לעברם: "הבאתי לכם מתנה." החיוך טומן בחובו הבטחה. ארבע עיניים, שראו כבר כמעט הכל, מופנות לעברו: "לנו? מתנה? התרגלנו שאנחנו נותנים מתנות," האם אומרת, והאב חושד: מה העניין? הבן רומז? אולי רוצה משהו מיוחד? הבן מעניק את

"שיט," נשמעת קללה בינלאומית מוכרת מעבר לקו, כשמתבצע ניסיון הזמנת רכב ביוון, לשישה מבוגרים, לתשעה ימים. המגדפת משתדלת להשאיר את הלקוחות איתה, אבל קולה נשמע צורם קמעה: "נעשה את כל המאמצים." נראה כי טיול שמתחיל במילה ההיא, ובסימן שאלה לגבי

"אתה מי שאתה בעיקר בגלל שני דברים חשובים: תורשה וסביבה," אני קובעת נחרצות, ובעלי מרים אלי מבט שואל. השעה שבע בערב, שנינו לאחר יום עבודה ארוך. מאזור הכיריים נשמעים פכפוכי טיגון, כשהחביתה הופכת לאיטה מחלבון עוברי לחומר מוצק. הריח שממלא

המדינה לקחה אותו למילואים. שלושה חודשים, להוציא שבת אחת, הוא לא היה בבית. אני בהריון, בחודש החמישי. כשישוחרר, אולי כבר אהיה בהריון מתקדם. אני ממלאת את ימיי בעבודתי, כמורה בבית ספר יסודי. משכורת של מתחילה, לא מי יודע מה. הוא