היא נולדה עגלגלה, ושקלה מעל ארבעה קילו. המיילדת צקצקה בלשונה כשראתה אותה לראשונה, ההורים התבוננו בתופעה בתדהמה. כזו תינוקת לא העלו כלל על דעתם. הם בדקו אם היו אנשים שמנים במשפחה. "כולם היו נורמטיביים," דיווחה הדודה הפולניה, שיזמה את העץ המשפחתי.
היה לה תיאבון בלתי נדלה. היא ינקה שעות. בכל חצי שעה הייתה נשמעת בבית תביעה קולנית, שקראה לעוד. איך עושים דיאטה לתינוקת? האם פנתה למומחית הנקה, שלא הייתה לה תשובה. רוב השאלות עסקו בבעיה ההפוכה – איך לגרום לתינוק לינוק עוד.

כשהילדה גדלה, המילה שמנה החלה להישמע בסביבתה תכופות. ההורים הלכו למומחה לבלוטות, ששלל מחד, והאשים את התורשה, מאידך. מישהו במשפחה היה שמן קבע – במקרה זה התגלגל אליהם.

שנות הנעורים שלה חלפו באינספור דיאטות ושיחות על מזון. שולחן האוכל כלל פריכיות אורז וגבינות רזות. את הטיגון בשמן החליף טיגון באוויר חם, במכשיר מיוחד. ירקות ופירות היו תמיד בטווח יד: פירות במידה – בסלסלה על השולחן, ירקות למכביר – במגירה במקרר. תפוחי האדמה הוחלפו בבטטות, אטריות הס מלהזכיר, ואורז כמה שפחות. היא זכרה  רעב תמידי.

לימים שוחררה מהצבא בגלל עודף משקל. תחזרי כשתרזי, הגיעה התשובה. החברים התגייסו והיא נותרה בודדה. לשאלה – לעבוד או להמשיך ללמוד – הייתה תשובה ברורה; מי יעסיק בתפקיד אטרקטיבי מישהי לא אטרקטיבית במיוחד? היא המשיכה ללמוד. בגיל עשרים ושמונה היו מאחוריה שלושה תארים: בפסיכולוגיה, במשפטים ובכלכלה. גברים הס מלהזכיר – אף פעם לא היה בקרבתה אפילו אחד. כשנמאס לה מהלימודים, וחתן פוטנציאלי לא נראה באופק, אמה התחננה: עוד תואר אחד בלבד ודי.

היום האחרון לתואר ההוא הגיע, וחתן מיועד אין. היא פסעה לעבר מגרש החנייה, משחקת באצבעותיה במפתחות המכונית. מה עכשיו? שאלה את עצמה, מודעת לכך שגורלה נחתם – להישאר רווקה זקנה. ופרנסה? ההורים היו מסודרים, למזלה.

כשהמרה השחורה החלה לחולל בה שמות, כמו תמיד, המפתחות נפלו מידה, לשלולית קטנה שליד דלת הנהג. כשהתבוננה במפתח הסורר בתדהמה, הבחינה בזרוע גברית דקה, שולה אותו מהשלולית, מחזיקה מולה. היא הרימה מבט, ונתקלה בחולצה לבנה. היא המשיכה להעפיל, עד שנתקלה בצוואר דקיק. כשעשתה מאמץ עליון נוסף, הבינה שלפניה תופעה מוזרה. אבל כשהעיניים נפגשו, הרגישה במשהו זז בתוכה.
דקה ארוכה התבוננו זה בזו. היא בהבעה של תמיהה, הוא בבת שחוק. הוא היה גבוה, שני מטרים בקירוב, ששוחרר מהצבא בגלל תת משקל. גם הוא סיים עוד תואר, אחד מני כמה, באותו יום. המכונית שלו חנתה, במקרה, לצד מכוניתה.

הם נישאו כעבור שנה והיו מאושרים מאוד – הם ידעו כמה קשה למצוא התאמות במקרים קיצוניים, וכמה שפר עליהם מזלם. כשעברו להתגורר בבניין רב קומות, מאחורי גבם כינו אותם השכנים "דבר והיפוכו". למרות שידעו לא התרגשו – הם היו רגילים להתנהגויות אנושיות מוזרות כשעברו ברחוב. דירתם, מאידך, הפכה מוקד עלייה לרגל לחברים כמותם, שהתעלמו מהערות משונות על עצמם, ששמעו מאחורי גבם. השמחה שרתה במעונם; לאיש לא הפריע עודף המשקל שלה, לא הרזון הקיצוני שלו, ולא כל מיני תופעות טבע חריגות אחרות.
לימים נוסף למשפחה ילד רגיל – לא רזה במיוחד ולא שמנמן. השם שניתן לו היה טוהר, שהזכיר להם כל תואר שלמדו. לימים שונה שמו להדר. התאים לו.